BSD
Shkolim 15b (3) – 16a
Cheshvan 18, 5785 – 11/19/2024
1- Last week we discussed the 3 opinions as to the current whereabouts of the ארון. Our גמרא continues with 2 opinions as to how many ארונות there were.
One or two?
תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה מוּנַח בְּאֹהֵל מוֹעֵד. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַאֲרוֹן בְּרִית י״י וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. זֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת בְתוֹכוֹ הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא עִמָּהֶן וּפְעָמִים הוּא מַתְרֶה עִמָּהֶן. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. אָרוֹן אֶחָד הָיָה וּפַעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה.
It was stated: “Rebbi Jehudah ben Laqish says, two arks were travelling with Israel in the desert; one in which the Torah was deposited and one in which the broken pieces of the tablets were deposited. The one in which the Torah was deposited was put into the Tent of Meeting; that is what is written: Moses and the Ark of the Eternal’s covenant did not move from the camp. The one in which the broken pieces of the tablets were deposited was going out and coming in with them. But the Rabbis say, it was only one ark, and once it went out in the days of Eli and was taken prisoner.
Hiding the ארון and 4 other items
2- The גמרא continues to discuss King יֹאשִׁיָּהוּ was the one that actually hid the ארון in the subterranean chamber under the בית המקדש. Together with the ארון , four other items were hidden.
What prompted יֹאשִׁיָּהוּ to hide these holy items was the story of the ספר תורה they found hidden in the בית המקדש and when opened it ‘happened’ to be the פרשה of the תוכחה.
דברים כח (לו) יוֹלֵ֨ךְ יְהֹוָ֜ה אֹתְךָ֗ וְאֶֽת־מַלְכְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּקִ֣ים עָלֶ֔יךָ אֶל־גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עְתָּ אַתָּ֣ה וַאֲבֹתֶ֑יךָ וְעָבַ֥דְתָּ שָּׁ֛ם אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃
The jar with the מן. the bottle of שמן המשחה, Aaron’s staff with its almonds and flowers, and the chest which the Philistines returned as a reparation
Toy for illustration
ברכה on the מן
3 – Speaking of the מן we diverged to discuss the ברכה made on the מן.
In an early volume of לקוטי שיחות the Rebbe added an interesting footnote. Vol 4, 1035.
Briefly, the רמ״ע of Fano (and here) states that when Moshiach will arrive, אדם הראשון will eat from the jar of the מן that was hidden. ‘And he will make a Brocho המוציא לחם מן השמים!
[We spoke a bit about Reb Menachem Azaria of Fano]
The ספר חסידים has a slightly different version – הנותן לחם מן השמים.
4- We mentioned that others say that no ברכה was made at all.
One reason, as per Reb Aharon Levin הי״ד the Rov of רישא – (Nat Lewin’s grandfather –here): The idea behind a ברכה is that ‘one may not eat/enjoy from עולם הזה unless he asks permission – the Brocho’. ברכות לה However, the מן was not from עולם הזה at all. It came from עולם הבא!
The Reisha Rav
ברכת אהרן (לרבי אהרן לעווין הי”ד, אבד”ק רישא. ברכות פ”א מאמר פה’)
Did the מן ‘grow’ from the ground
5- We concluded with the fascinating idea of the ספורנו. The מן, he says, although it came מן השמים, when it landed on the ground it ‘fused with the earth’. It received the ‘final touch’ by absorbing from the earth – not unlike everything else that grows from the ground.
Therefore, the ספורנו concludes, if one would pick up the מן from the ground on שבת he would be חייב for מלאכת תולש.
יצאו מן העם – מן המחנה אל מקום רחוק, חושבים למצוא ממנו שם, כי לא נאמנה את אל רוחם.
ללקט – וזה היה חלול שבת בלי ספק אם היו מלקטים הדבר ממקום גדולו, כאמרם זכרונם לברכה ״האי מאן דתלש כשותא מהזמי והיגי מחייב משום עוקר {דבר מגדולו}״ (שבת ק״ז:).
Based on the ספורנו one can say that the מן was, after it landed on the ground and absorbed the ‘earthliness’ the ברכה would be המוציא לחם מן הארץ.
בספר בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ג’ – ברכת שבת) כתב שאכלו את המן בלא שבירכו בתחילה עליו, וז”ל: והנה דכירנא כשהייתי מסתופף בצל קדשו של כבוד מחותני הרב הקדוש מהרצ”ה מזידיטשוב זצוק”ל, נפל מילתא בפומיה לחקור האיך היה ברכת המן, ואני הייתי משיב שמצאתי כך להרמ”ע דלעתיד יברכו המוציא לחם מן השמים, ונפל ויכוח בדבר בין החברים, נענה אחד מן החברים הלא הוא הרב המקובל מו”ה ישראל דוב זלה”ה, אשר כמדומה לא בירכו ברכה על המן כל עיקר כיון שהוא לחם אבירים נבלע באיברים (כדאיתא ביומא [עה:] דאמרינן שם, שכתוב על המן בספר תהלים [עח’ כה’]: לחם אבירים אכל איש וגו’. לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו וכו’, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם וכו’? אלא מה הפירוש ‘לחם אבירים’? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים, דהיינו ש’אבירים’ מלשון אברים וכך היה נקרא המן שנבלע כולו באברים של הגוף, ע”ש. וכך הוא להדיא בספר ‘בלחם הקלוקל’, – עי’ רש”י במדבר כא’ ה’) שלא היה בו בירור, כי כל עיקר הברכה לברר ניצוצין ולהפרידם מן הפסולת, ובמן לא היה פסולת, ונהניתי מאד כי לדעתי הדברים קרובים אל האמת, ובסוף הדברים כתב: ולפי”ז יש לפרש ג”כ (בדרך אפשר) הגם שלא היו מברכין על המן במדבר בימות החול, אבל בשבת להיות דהאכילה היא בקדש וכו’, הוצרכו לברכה, זה הכונה לפי”ז ויקדש אותו קדשו בברכה, (זהו בדרך אפשר), ע”ש.
More on this topic here.