בס”ד

BS”D

Shkolim 6b

Adar I 4, 5784. February 13, 2024

Some short notes:

1- Our גמרא offers a reason for the מצווה of פדיון הבן by giving 5 שקלים to the כהן.

רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁמָּכְרוּ בְכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף יְהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד [פוֹדֶה אֶת] בְּנוֹ בְכוֹרוֹ בּעֶשְׂרִים כֶּסֶף.

‘Because they (שבטים) sold the בכור of רחל for 20 silver coins they should pay for their first born 20 silver coins’.

The math is: 20 silver coins equals 5 שקל.

2 – The question as asked by the משך חכמה :

הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק

It’s amazing that the (descendants of) Yosef (the victim), need to give פדיון הבן to the (descendants of) Levi who was the seller!

3 – In continuation of last week, the idea that the מחצית השקל is a כפרה for the מכירת יוסף, we discussed the various explanation on how there were 10 (out of the 12)  שבטים associated in the מכירת יוסף.

The issue is – יוסף was the victim. בנימין was not present at all. ראובן was not present at the time of the sale.

The קרבן העדה removes יוסף and בנימין. Others remove ראובן and בנימין, while including יוסף since he caused the hate of his brothers against him.

4 – We now entered a סוגיא in קדשים which will be IYH continued next week.

The point discussed is the uniqueness of the קרבן פסח as being the only קרבן that can be switched to another קרבן type – namely a שלמים.

This chart of פסוקים was used to get an idea of the concepts.

צאן – שה

כבש – איל – טלה.  Sheep

עז – תיש –  גדי – שעיר. Goats

בקר

עגל – שור- פרה – פר – Bull – cow  – ox

שמות פרק יב –                פסח

ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת–שֶׂה לַבָּיִת.  ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה–וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת:  אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.  ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ.

 דברים פרק טז, ב

א שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה.  ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

ויקרא פרק א –                 עולה

א וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה–מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.

ג אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה.

י וְאִם-מִן-הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן-הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן-הָעִזִּים, לְעֹלָה–זָכָר תָּמִים, יַקְרִיבֶנּוּ.

 פרק ב –                  שלמים

א וְאִם-זֶבַח שְׁלָמִים, קָרְבָּנוֹ–אִם מִן-הַבָּקָר, הוּא מַקְרִיב, אִם-זָכָר אִם-נְקֵבָה, תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה.

ו וְאִם-מִן-הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים, לַיהוָה–זָכָר אוֹ נְקֵבָה, תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ.  ז אִם-כֶּשֶׂב הוּא-מַקְרִיב, אֶת-קָרְבָּנוֹ–וְהִקְרִיב אֹתוֹ, לִפְנֵי יְהוָה.  יב וְאִם עֵז, קָרְבָּנוֹ–וְהִקְרִיבוֹ, לִפְנֵי יְהוָה.

פרק ה –                  חטאת

ה וְהָיָה כִי-יֶאְשַׁם, לְאַחַת מֵאֵלֶּה:  וְהִתְוַדָּה–אֲשֶׁר חָטָא, עָלֶיהָ.  ו וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן-הַצֹּאן כִּשְׂבָּה, אוֹ-שְׂעִירַת עִזִּים–לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן, מֵחַטָּאתוֹ.

פרק ה –                  אשם

יז וְאִם-נֶפֶשׁ, כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל-מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְלֹא-יָדַע וְאָשֵׁם, וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ.  יח וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם–אֶל-הַכֹּהֵן; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר-שָׁגָג, וְהוּא לֹא-יָדַע–וְנִסְלַח לוֹ.  יט אָשָׁם, הוּא:  אָשֹׁם אָשַׁם, לַיהוָה.