BS”D
Suka 56a (2)
Tishrei 25, 5784. October 10, 2023
1- We continued the Sugya of the Brachos שהחיינו and לישב בסוכה – which one is said first.
‘חיובא דיומא’, – לישב בסוכה
vs.
שהחיינו – תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.
2- The גמרא brings proof to both opinions from the distribution to the כהנים the two types of breads on a Shabbos that is also חג השבועות.
On such an occasion, in addition to the weekly distribution of the לחם הפנים (which is a thick bread but not חמץ, and called מצה) there were an additional 2 breads, the שתי הלחם, (which were חמץ) that were also distributed.
Now, the rule is that there was no bartering allowed. Meaning that each כהן received a piece of both breads. Taking more of one in place of taking none of the other was not allowed.
The מצה was something baked and eventually eaten every week. The חמץ of the שתי הלחם on the other hand, was a once a year occurrence – on שבועות.
The fellow distributing the pieces of the two breads would say ‘here is a piece of this bread and here is a piece of the other bread’.
Which should he mention first? חמץ or מצה.
Here too we have a clash of what comes first.
If based on ‘חיובא דיומא’, meaning an item that is more associated and identifiable with this unique day, it follows that – שבועות and חמץ שתי הלחם is more important than the תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם, of the לחם הפנים. Thus the fellow should say ‘here is a piece of חמץ and here is a piece of the מצה’.
If however, תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם is more important than ‘חיובא דיומא’, the fellow should say ‘here is a piece of מצה and here is a piece of חמץ.
The גמרא concludes that there are actually two opinions on what the fellow used to say!
3- We discussed as to why we switch the order of שהחיינו and לישב בסוכה on the second night.
4- We finished with the fascinating Rogatchover about the פר העלם דבר that was brought as a result of the not observing יום כיפור at the חנוכת הבית of the first בית המקדש.
סמיכה על פר העלם דבר של ציבור, איור מתנ”ך שנת 1890
Our גמרא is perhaps proof to this original idea.
We spoke about this at the Sukkos Shiur in 2014.
Here are some of the cryptic notes.
————————
הושענא רבה, תשע”ד
פר העלם דבר
רגצ’ובי
גמרא מו”ק ט,א. – דאחיל ליה
http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=12&daf=9&format=pdf
יומא פ,א. עינוי לא הותר מכללו..
http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=6&daf=81&format=pdf
הוריות ג,א. קהל רק בארץ ישראל.
http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=28&daf=3&format=pdf
נ”ך מלכים א, ח, סה
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14263&st=&pgnum=102
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14263&st=&pgnum=103
לפי”ז התחיל החנוכה ביום ח תשרי. ח ט י יא יב יג יד, ואח”כ התחיל חג הסוכות טו טז יז יח יט כ כא, וביום השמיני – היינו שמ”ע כב תשרי, שלח את העם והם עזבו רק ביום כג תשרי.
הרעיון
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1086&st=&pgnum=315
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1086&st=&pgnum=316
הוספות לאחר זמן :
1- ויש להביא ראי’ לזה מסוכה נו, א. שמשמר שיו”ט חל בשבוע שלו היו מקריבין כל קרבנות…ושאר קרבנות ציבור. לאתויי מאי? לאתוי פר העלם דבר.
ובפירוש רש”י אם אירע ברגל!
2- מפורש בגמרא שרבי אליעזר ראה טיפות דם על הפרוכת. יומא נז, א. ומוקי לי’ בדם של פה”ד. עיי”ש בתוס שמה שראה היתה הפרוכת של בית ראשון. עיי”ש בתוס’. [כח סיון תשפ”א]
