BS”D
Sukkah 53b (2)
Menachem Av 7, 5783. July 25. 2023
Short notes.
1- We began with a quip about the בני גד ובני ראובן volunteering, not only fight the כנעניים for 7 years, but also to remain on the West Bank an additional 7 years until ארץ ישראל would be divided the the 10 שבטים.
See below in Hebrew.
2- The Mishna about the various amounts of תקיעות blown in the בית המקדש on a daily basis.
A minimum of 21 and a maximum of 48.
For example: 6 Tekios on Erev Shabbos. One of the 6 was to alert people to remove their תפילין.
9 for תמיד של שחר and 9 for תמיד של בין הערבים.
The Mishna then continues to illustrate days when a maximum of 48 תקיעות were blown – on a Friday in middle of Chol Hamoed Sukos.
See here a helpful chart.
https://docs.google.com/spreadsheets/d/1-GRqapDVe4LgjyKdnFKi8XT6ys9a13EP22tKfLsWQzY/edit?gid=0#gid=0
A fragment of rock “לבית התקיעה” from where they would blow the trumpet…
Now 6 of the 48 were for the regular Erev Shabbos תקיעות. We discussed the obvious question – does this not prove that תפילין should be donned on חול המועד?
Unless we apply the לא פלוג rule. Meaning that they followed a steady schedule of 6 תקיעות every ערב שבת year round even if on a particular week it was redundant.
3- We spoke about the fascinating מהר”ץ חיות take on רבי יהודה דורתאי who ‘left the חכמים and moved South’, out of ארץ ישראל .
פסחים ע,ב
Despite his bold move of setting up a ‘tish’ or Yeshiva on his own, a very rebellious move indeed, the גמרא would quote ברייתות and other sayings from that Yeshiva.
Reb Yochanan even went there to try to bring them back.
Thus we find places in ש”ס that quotes from people from that area are prefaced that ‘he is from the South’.
One is on our Daf: כי אתא ר’ אחא בר חנינא מדרומא
The idea is to show that despite the dislike of the חכמים towards them, they would not refrain from mentioning them and attempting to be מקרב them.
More on this topic BL”N at the next Shiur.
Food for thought. Tomorrow at Minchah we will say נחם.
Why is the בית המקדש not mentioned explicitly?
נחם ה’ אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחֳרבה והבזויה והשוממה. האבלה מבלי בניה, והחריבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה לגיונות, ויירשוה עובדי זרים, ויטילו את עמך ישראל לחרב, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון בְּמַר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם, כי אתה ה’ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. כאמור: ואני אהיה לה נאם ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה’, מנחם ציון ובונה ירושלים.
Have an easy fast.
יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך
———–
להפיג קצת את הצער של ימים אלו…..
אולי אפ”ל בהלצה….
בפרשיות מטות ודברים סופר על בני גד ובני ראובן שהציעו למשרע”ה שיקחו חלקם בעבר הירדן.
משה הסכים בתנאי שיחלצו למלחמה נגד הכנענים, עם שאר השבטים, עד סוף הכיבוש.
בני גד ובני ראובן, לא רק שהסכימו, אלא גם לקחו על עצמם להישאר עד אחרי ה’שבע שחלקו’.
מאיפה באה כזו מס”נ, לא להתאחד עם משפחתם לעוד שבע שנים! והעיקר, לכאורה מה יוסיף נוכחותם בעידן חלוקת הארץ?
ידועה הסיפור על הגבאי שאמר לעגונה ר”ל, אחרי שיצאה מהרבי’לה הקדוש עם ברכה ממנו שבעלה יחזור אלי’- ‘גבירתי, בעלך לא חוזר. נקודה’.
העגונה האומללה רצה בחזרה לרבי’לה וצועקת במר נפשה להבין מה קורה כאן. בעלה חוזר או לא חוזר?
הרבי’לה שואל את הגבאי תגיד לי בבקשה, מאיפה אתה יודע שבעלה לא חוזר.
עונה הגבאי: ‘הרבי’לה שלי הקדוש הסתכל בשמים והבטיח לה שהוא חוזר. אני הסתכלתי עלי’ ואני בטוח שהוא לא חוזר….’
משרע”ה אומר לבני גד ובני ראובן להצטרף למלחמה נגד הכנענים ואחרי זה לחזור הביתה.
גד ובני ראובן אכן מסכימים. אבל מוסיפים על הבטחתם. הם ישארו עד סוף חלוקת הארץ.
למה?
כי הם פרקטיים ומכירים את אחיהם ויודעים שלאחר מלחמת הכיבוש תתחיל אז מלחמת העולם השניה – חלוקת הארץ……
והרי הבטיחו למשה רבינו להישאר עד אחרי המלחמה…..