BSD

Shkolim 21b

Iyar 28, 5785 – 05/27/25

 

Brief notes.

1 –  We discussed the general interaction between the ‘learned’ or חברים and the עמי הארץ at the time when the laws of טומאה and טהרה were practiced.

If an עם הארץ would become טמא  by touching a מת, then obviously his טומאה (like anyone else) would be at the דאורייתא level.

The חכמים , seeing that lack of strictness by these people (in addition to lack of knowledge  of טומאה וטהרה),  took this to another level by ruling that  all עמי הארץ by default,  were considered to be not טהור. This טומאה designation was a דרבנן enactment.

[This obviously caused much friction and didn’t add to camaraderie]

Even if an  עם הארץ would claim that he kept the laws of טהרה, he would not be believed, since they were clueless as to all the Halachic details of טומאה וטהרה.

 

Obviously, for those that kept a lifestyle of טהרה , coming into contact with others that did not, was very problematic.

Can they shake hands? Can they do business together? Can food be  purchased from them?

 

2 – There were certain times and interactions where the חכמים were lenient and allowed the עמי הארץ to be considered טהור. Each case for a different reason.

 

For example: An עם הארץ bringing wine or flour to the בית המקדש would be accepted and presumed טהור because we assume the holiness of the בית המקדש would cause them to prepare and keep any נדבה  as טהור. Alternatively, the reason is not to cause strife by not accepting it,  which would cause them to bring קרבנות on a self made במה.

 

Another example: During the harvesting season of wine and olives. The חכמים assumed that all producers ensured that they were טהור so that their products would be sold and consumed by all, ie merchandising/marketing. Once the season was over, they would revert back to a non טהרה state.

 

3 – The topic we discussed was another time frame when all the   עמי הארץ

would be considered טהור – during the שלוש רגלים. This lenient time frame had an interesting post script. Any product that was touched by an עם הארץ during יום טוב was טהור and was allowed to be consumed by all.

However, and here is the paradox: As soon as יום טוב was over, any left over was considered טמא!

So if an עם הארץ placed, say a loaf of bread on the table, anyone could eat it because it was deemed טהור. However, after הבדלה, if there was a piece of the loaf left uneaten, it would be considered טמא.

How does that make sense?

See here the Rambam’s words. מטמאי משכב ומושב ט, יא

טומאת ע”ה ברגל כטהורה היא חשובה שכל ישראל חברים הן ברגלים וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהן טהורים ברגל מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל. לפיכך הן נאמנים כל ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה. משעבר הרגל חוזרין לטומאתן:

During the pilgrimage festivals, the impurity decreed upon the unlearned is suspended and they are considered as pure. For the entire Jewish people are considered as חברים during the pilgrimage festivals. All of their utensils, their food, and their liquids are considered as pure during the festivals, for everyone purifies themselves and ascends to Jerusalem on the festivals. Therefore their word is accepted – whether with regard to sacrificial foods or with regard to terumah – throughout the festivals.

After the festival passes, they are considered as impure again.

4- The Rambam, by offering an interesting reason for this  הלכה  – because  ‘everyone purifies themselves and ascends to Jerusalem on the festivals’ makes it even more perplexing.

If everyone goes thru the process of becoming טהור [with מי חטאת etc] why does their food automatically become טמא right after הבדלה?

5 – We discussed  various explanation of the Rambam and the Rebbe’s unique idea on this.

Synopsys in Hebrew.   .לקוטי שיחות לז, ע‘ 20

Briefly, the Rebbe says that the fact that all עם ישראל come together in one place, during שלוש רגלים , created a ‘new entity’. The individuals lose their identity and jointly create a new כלל. [Not unlike טומאה דחוי’ בציבור]

So in a sense, there are no עמי הארץ during that period when all become חברים and everything is deemed טהור. But this phenomenon lasts only during יום טוב.

For when יום טוב ends each person becomes unique and an individual יחיד.

In regards to שבת:

רמב”ם, הלכות מעשר, פרק ט’, הלכה ט”ז

“ולמה האמינוהו בשבת? מפני כבוד השבת, שאם לא תאמינהו ימנע מלאכול – ונמצא יושב בתענית, ולפיכך הקילו עליו. ועוד אמרו: עם הארץ אינו משקר בשבת.

 

6 – The next משנה has an interesting line relating to the פרוכת  that separated the היכל and the קודש הקדשים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן פָּרוֹכֶת עוֹבְיָהּ טֶפַח עַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִים נֶאֱרֶגֶת עַל כָּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא הָיְתָה נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.

Rabban Simeon ben Gamliel says in the name of Rebbi Simeon, the son of the Executive Officer of the Temple: The thickness of the  פרוכת  was טפח. It was woven on 72 strings and each string was composed of 24 threads. Its length 40 cubits and its width 20 cubits; it was made for 820’000 {denar}. Two were made every year and 300 Cohanim were involved immersing it in the מקוה.

 

300 כהנים holding the פרוכת? The גמרא says in תמיד that the number 300 is an exaggeration.

There is a brilliant explanation of the number 300 attributed to the גר”א.

As we learned earlier (16a) in our מסכתא there is an opinion that there were 2 types of אמות.

One used for the כלים which was 5 טפחים and another of  6 טפחים which was used for measuring the building of the structure of the בית המקדש.

Now, as the משנה states  the size of the פרוכת was 40 x 20 amos. Since the פרוכת  was a כלי it means that these אמות  were of 5 טפחים.

That means that the length and width of the פרוכת was 200 x 100 טפחים and the entire perimeter  600 טפחים.

So 300 כהנים using both hands to move and dip the פרוכת equals 600 טפחים…..

7 – However, as many have pointed out there is an issue with this calculation.

True, כלים were measured with an  אמה of 5 טפחים. But the measurement of the  פרוכת was given to correspond to the width and length of the opening of the door way that separated the היכל from the קודש הקדשים which was also 40 x 20.  מדות פ”ד.

And that space, since it was part of the building was measured with an אמה of 6 טפחים!

So the actual perimeter of the פרוכת was 720 טפחים.

 

————————-

Here are some brief notes of the שיחה above.

 

לז, שמיני א.

כל ישראל חברים.

רמב“ם מטמאי משכב ומושב יא, ט : טומאת ע”ה ברגל כטהורה היא חשובה שכל ישראל חברים הן ברגלים וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהן טהורים ברגל מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל. לפיכך הן נאמנים כל ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה. משעבר הרגל חוזרין לטומאתן:

וצ”ע, אם מטהרין עצמן למה חוזרין לטומאתם?

ורש”י פי’ שלא לבייש.

במל“מ פי’ עיקר הטעם הוא משום איבה (כמו שנאמנין ע”ה על הקודש) שלא יבנה כ”א במה לעצמו.  אבל לפי”ז העיקר חסר מן הספר. ועוד, שם כתב הרמב”ם הטעם (לא כמ”ש בש”ס חגיגה כב, א משום איבה, אלא) מפני חומרתו.

ובפר”ח פי’ שיש טומאת מת, דאורייתא, וטומאת ע”ה, מדרבנן. וע”ז כתב הרמב”ם שמטומאת מת- מטהרין עצמן, וטמאת ע”ה לא גזרו מפני שמחת יו”ט, ורק טומאה זו נשארת אחרי החג. אבל ג”ז צ”ע – וכנ”ל העיקר חסר מן הספר.

וההסבר הוא: מהפסוק כל ישראל חברים כשנאספים במ”א, מתבטלת מציאות היחיד.  כלומר אין כוונתו (רק מפני) שכל אחד וא’ טיהר עצמו. רק שעי”ז הציבור נעשה טהור. ע”ד טומאה דחוי’ בציבור.

הע’  48 – לפי”ז גם אלו שלא עלו טהורים. ולכן לא הזכיר הרמב”ם שזה רק בירושלים כמו בהקדש.

 

BSD

Shkolim 21a

Iyar 22, 5785 – 05/20/25

Short notes of the topics discussed.

1 – אוכלי חולין בטהרה. See here.

חולין

תרומה

קודש

חולין על טהרת הקודש – eating חולין at the level of קודש  .

כהנים needed to live their lives with such טהרה, since they would be eating  קדשים ותרומה, so it made life simpler by keeping all their חולין  in טהרה.

This way of life was rare even at the time when there was a בית המקדש. Those that kept up with this practice were called פרושים.

Some say the בן איש חי  (perhaps) lived with such pureness. Although it was not 100%, since we do not have מי חטאת, nevertheless practicing to the extent possible, is a sign of  קדושה.

2 –  Our משנה discusses the pedestrian traffic patterns in ירושלים. During the times of  יום טוב, when the majority of the people in the city were  טהור, they would walk in the middle of the street. The minority, that were not  טהור,  would walk on the side.

The opposite would be true throughout the rest of the year.

3 – The interesting feature of the  מקוה in  ירושלים in that it had two staircases – one for entering and the other for exiting. This architectural feature enabled to ascertain the status of a כלי that would be found in the area of this unique  מקוה whether it was  טהור or not.

4 – A knife that was found on  ערב פסח.

We diverted to a general topic related to cases and various circumstances discussed in  גמרא that are only in theory. Meaning that in practice, the גמרא knew such occurrences would never happen, but would nevertheless spend time tackling the Halachic ramifications.

5 – The classic example is the definition of a דופק and a גולל . What is a דופק  and a גולל? (See here, Shiur Sukkah 23a)

Rashi explains that a גולל  is  the stone that is placed on top of the grave to cover the deceased person, and  דופק is the side stone(s).

Rabbeinu Tam has an issue with this for we find in many places that this translation does not make any sense. For example: ‘One cannot use an animal as a דופק  or a  גולל’.

Now who would place an animal on top of a  מת?

Another example: ‘Standing on a  דופק and a גולל  does not make someone טמא’.

Now, if according to Rashi, these are stones that are on top or the side on the  מת, how  is that possible?

Tosfos however, defends Rashi and says that the גמרא is only discussing in abstract and not to say it can actually happen in real life.

דאע״פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש״ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר.

They quote other very abstract scenarios where topics that have no relation to real life are discussed in גמרא. See Chullin 70a and here.

כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש״ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר

More on this next week and the Alter Rebbe in תניא and   קונטרס אחרון.

ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי כלל ואפשר שלא היו מעולם במציאות מכש”כ שלא יהיו לע”ל כמו פרטי דיני פיגול וכה”ג.

6 – Our משנה  mentions a tool called הַמְּרִצָּה.

The Rambam translates it as a hammer used to breaks up bones when one needs to transport them!

Now how is that permitted? We discussed the Radvaz and others.

פינוי עצמות רדב”ז ב תרי”א. מתיר. חת”ס יו”ד שנא. מחמיר.

7 – We mentioned the שרידי אש of Rabbi Yechiel Yaakov Weinberg and his essay on the קובץ פינוי עצמות – ‘Moving of remnants of bones’ in הלכה.

Spoke of the notes the Rebbe wrote, when he lived in Berlin, on this easy.

Printed in רשימות.

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2988774

8 – Our Mishna discusses a cleaver that was tied to a סכין  that is טהור. Does this allow us to say that the cleaver is טהור  as well?

Mentioned the שואל ומשיב that uses this logic to rule in a case of a disputed bag of stones and jewelry.

וראיה נראה לפע”ד מהא דאמרו בשקלים פ”ח משנה”ג ואם נמצאת קשורה לסכין הרי היא כסכין…

קופיץ קשורה לסכין.

שו”מ מהדורא קמא  , ב קפה. מרגליות ואבנים טובות הקשורים או מונחים ביחד עם תכשיט של האשה שניתן לה בכתובתה.

 

 

BSD

Shkolim 20b (2)

Iyar 15, 5785 – 05/13/25

Short notes.

1 – We continued on the topic of the מנחת חביתין brought daily by the כהן גדול.

The procedure is that the כה״ג  brings a full עשירית האיפה, splits it in two equal parts and processes it half in the morning and the other half in the afternoon .

2 – If, after bringing the ‘morning half’ of his Mincha, this כהן גדול passes away, his successor, the next כהן גדול, brings a full מנחה , splits it in two but only process one half in the afternoon.

3 – This מנחת חביתין is very unique. How?

What happens if the כהנים didn’t appoint a successor? The משנה states that a full מנחה is brought daily until a כהן גדול is appointed. There are 2 opinions as to who pays for this מנחה, either from a communal fund or from the estate of the deceased כהן גדול.

 

4 – It’s unique because since this מנחת חביתין is a מצוה on the כהן גדול, why does it continue to be brought daily when he is not around?? It’s a קרבן יחיד.

We mentioned the phenomenal אבני נזר, that explains this as follows:

The ירושלמי equates קדושה of the כה״ג to the קדושה כביכול of הקב״ה, both being eternal. Therefore, even if a כה״ג is חייב and given מלקות, he resumes his position!

This קדושה remains even upon his passing and in a sense, he remains the כה״ג until his successor is appointed. This explains as to why even if he is succeeded by his son, this son will need משיחה, which will ‘close out’ his father’s reign and קדושה. It’s not an automatic transition, due to his father’s eternal קדושה.

So as long as it takes to find, appoint or anoint a new כה״ג, the previous כה״ג is still ‘alive’ in a sense and thus needs to bring a מנחת חביתין.

This explains why there is an opinion that his estate needs to pay for the מנחה.

5 – We mentioned, as a follow up to last week discussion if a כהן גדול is also a כהן הדיוט, the Rebbe’s note on this topic. See here.

 36 לקוטי שיחות חלק י”ט ע’ 181,הערה

As another example of such a query the Rebbe mentions the opinion, concerning a בגד that has 5 corners, that one would need to tie ציצית to all 5 corners.

A similar question (to the כה״ג- כהן הדיוט) can be asked here. Is the 5 cornered בגד a 4 cornered one plus 1, or perhaps it’s a new type of בגד.

Another example: משה רבינו transmitted the תורה to us. Additionally, he was also a נביא. The תורה, despite it being far above the level of נבואה, does it also have the validity of it being a נבואה?

6. We discussed the movement to bring a  Korban Pesach –  קרבן פסח , and R’ Reb Zvi Hirsch Kalischer See this shiur where we discussed it.

As well as הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי – Yechiel Michel Tucazinsky. who wrote a sefer on the Halachos of the Beis Hamikdosh today.

And the question of R’ Tzvi Pesach Frank, Rov of ירושלים from our Gemara 20b :

Aside from all the other Halachic challenges , which were overcome – what about

…עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלָּהֶם עֲבוֹדָתָם …פסולה

If the Kohen had not yet brought his Mincha, then any Korban he brings  is Posul? So although the קרבן פסח which is a קרבן ציבור can be brought בטומאה, a כהן cannot bring his מנחת חינוך as it is a קרבן יחיד. So how were they thinking to bring the קרבן פסח when it would become פסול?

Answer:

Different Girsa – like our Gemara, should be עֲבוֹדָתָם כְּשֵׁירָה – not like the Gra’s girsa (משנת אליהו).

7- Another topic touched: Assuming the correct גירסא is כשרה, would the כהן need to bring a מנחת חינוך? Or perhaps one could say that the bringing of the Korban itself is the Chinuch.

BSD

Shkolim 20b

Iyar 8, 5785 – 05/06/25

Short notes.

1- General topic was the daily מנחת חביתין that the כהן גדול was obligated to bring daily.

We mentioned an original idea of the מנחת חינוך.

The Rambam writes that the כה”ג lived in a house in ירושלים and he never left the city. What is the source for this הלכה?

Says the מנחת חינוך , that he heard the source for this הלכה from his students: There is a הלכה that every person bringing a Korban cannot leave back home that same day. One must stay overnight and leave only the next morning.

No drive-by Korban

דברים ז, טז

וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃

Now, since the כהן גדול is the only one that is obligated to bring a קרבן every single day, he must always stay overnight in ירושלים!

מנחת חינוך מצוה קלו חידש שכה”ג טעון לינה כל לילה על מנחת חביתין שלו.

 

2 – We discussed a case of a כהן גדול that became טמא, What happens to his  מנחת חביתין? The answer is that the מצוה on the כהן גדול is for him to bring the מנחה to the בית המקדש. The actual frying, baking and the הקרבה can be performed by others.

3 – This answers the question on how could the כהן גדול have a relationship with his wife when by doing so he becomes טמא until the next nightfall? So how could he bring his daily מנחה?

Another answer we mentioned (from Tosfos ישנים in יומא) is that it would occur in the afternoon (before nightfall) after he was מקריב the afternoon portion of his מנחה.

4 -The גמרא discussed the process of this unique מנחה that it was both deep fried and also baked.

5- We continued on the topic mentioned last week by the אור שמח.

הלכות כלי המקדש ה, יז.

Briefly – is a כהן גדול also a כהן הדיוט?

Seems trivial but actually it can be a difference in הלכה.

 

A כהן הדיוט wears 4 בגדים. A כהן גדול 8.

Are the basic 4 בגדים they share the same?

That depends if the Gartel אבנט of both are of the same material.

[That is a מחלוקת in יומא ו א]

If they are indeed the same, then they have much in common, and one can say that a כהן גדול is a first a כהן הדיוט (by wearing the same 4 basic בגדים) and on top of that, he has the extra unique 4 בגדים of the כהן גדול.

However, if in even the 4 בגדים they are different, by having a different אבנט, one can say that the כהן גדול is not a כהן הדיוט at all! He has a unique status.

Now, before a כהן does any עבודה for the first time, he needs to bring an initiation מנחת חינוך. Once that is done, he can proceed to work in the בית המקדש.

A כהן that is appointed to be the next כהן גדול, also needs to bring a מנחה for his elevation, and then another one, for his daily obligation.

What happens if כהן who has never done any עבודה is nominated to become (not a כהן הדיוט, but a) כהן גדול?

How  many מנחות does he need to bring? 2 or 3?

In our גמרא ירושלמית we learnt that he brings 2. In בבלי is says that he brings 3.

What is the basis of their opinions? Says the אור שמח:

If a כהן גדול is also a  כהן הדיוט then the number is 3. One for his initiation as a כהן הדיוט, a second one for his elevation to a כהן גדול, then a 3rd for the daily כהן גדול obligation.

However if a כהן גדול is just a כהן גדול and not a כהן הדיוט, logic would say that he brings only 2. One for his initiation/elevation directly as a כהן גדול, a second one for the daily כהן גדול obligation.

וראה לקו”ש כב, ע’ 28 הערה 54.

חלק יט, ע’ 181

BSD

Shkolim 20a (2)

Iyar 1, 5785 – 4/29/25

Short notes.

1- The next הלכה discusses what to do if one finds a stray animal (that can be bought as a קרבן)  around Yerushalayim. Should we assume that they are קדשים that managed to escape from their owners or they are חולין.

2- Interesting historical fact: When the חכמים ruled that whoever finds these stray animals must not only bring it to the  בית המקדש but also assume the costs of the נסכים associated with the animal (flour and wine), it triggered that people would just drop off the animal and run away!

This caused the חכמים to change their ruling and proclaim that the נסכים will be paid from the general  קופה.

nesachim, – נסכים

בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלִַם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ זְכָרִים עוֹלוֹת. נְקֵבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָרָאוּי לִפְסָחִים לִפְסָחִים קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. גּוֹי שֶׁשִּׁילַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁילַּח עִמָּהּ נְסָכֶיהָ קְרֵיבִין מִשֶׁלּוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין משֶּׁל צִיבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים קְרֵיבִין מִשֶּׁלוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵימָה הָיְתָה קְרֵבָה. עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים נֵיאוֹתִין בָּהֶן וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ. עַל הַקִּינִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִיבּוּר רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּין הוא מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת.

3- The Mishna continues to say that the above תקנה was one of 7 rulings that were enacted by the בית דין. They are all תנאי בית דין , meaning that when the שקלים were collected,  בית דין stipulated that although the collection was made for קרבנות ציבור, occasionally, the funds would be used for ‘other’, non public purposes.

4 – One of the 7 תקנות pertains to the מנחת חביתין which was  brought daily by the כהן גדול (and also by every כהן on the day he began to do עבודה).

Thus, if a כהן turned בר מצוה and was lucky to do any עבודה, he would need first to bring this מנחה.

5- The כהן גדול’s מנחה is something brought daily. He would bring every morning a 10th of an איפה of flour, split it in two and create an unique ‘pancake bread’. First he would mix the flour with oil, then then boil it in water and finally bake the dough into 6 חלות which would be totally burned on the מזבח.

In the afternoon he would repeat this process with the other half of the

10th of an איפה.

One of the תקנות is that in a tragic case where the כהן גדול would pass away prior to him bringing the מנחה, until a replacement would be announced, a full  מנחת חביתין would be brought, twice a day (12 חלות each) from the לשכה.

6 – We discussed the interesting query if a כהן גדול is also a regular כהן.

Seems like a trivial and theoretical question but it has Halachik consequences. More on this topic and other details of this unique מנחה at the next Shiur BL”N.

7- Mentioned briefly if a כהן גדול can be removed and replaced democratically – meaning if the כהנים all vote to remove him.

8- We mentioned the מהרש”ג, Reb Shimon Greenfeld who was a famous פוסק before the war.

רבי שמעון גרינפלד– מהרש”ג

Despite him being a Rov in קהילות that followed רבינו תם’s opinion of a later שקיעה he ruled like the Alter Rebbe, as is our מנהג.

מהרש”ג

נצר מטעי סימן לב

The story we told is about someone (part of a חברה קדישא) who claimed to have a dream about a person he buried. The deceased complained that he was buried ‘backwards’ and is requesting for them to dig up the grave and ‘straighten him out’.

Reb Shimon, as opposed to two other great רבנים, ruled that they should definitely not reopen the grave.

Read the interesting end.

 

ומסיימין בטוב!

A healthy summer to all.

BSD
Shkolim 20a
Nisan 10, 5785 – 4/8/25

Short notes:
Due to the short time, here are some notes in Hebrew with links.
The topic was the גמרא פסחים סו, א.

תָּנוּ רַבָּנַן הֲלָכָה זוֹ נִתְעַלְּמָה מִבְּנֵי בְתִירָא פַּעַם אַחַת חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שָׁכְחוּ וְלֹא יָדְעוּ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו אָמְרוּ כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו אָמְרוּ לָהֶם אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָלָה מִבָּבֶל וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ שֶׁשִּׁימֵּשׁ שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וְיוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לוֹ אָמְרוּ לוֹ כְּלוּם אַתָּה יוֹדֵעַ אִם הַפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו אָמַר לָהֶם וְכִי פֶּסַח אֶחָד יֵשׁ לָנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וַהֲלֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּאתַיִם פְּסָחִים יֵשׁ לָנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁדּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

GEMARA: The Sages taught a baraita with regard to the basic halakha governing the eve of Passover that occurs on Shabbat: This law was forgotten by the sons of Beteira, who were the leaders of their generation. The fourteenth of Nisan once occurred on Shabbat, and they forgot and did not know whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not. They said: Is there any person who knows whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not? They said to them: There is a certain man in Jerusalem who came up from Babylonia, and Hillel the Babylonian is his name. At one point, he served the two most eminent scholars of the generation, Shemaya and Avtalyon, and he certainly knows whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not. The sons of Beteira sent messengers and called for him. They said to him: Do you know whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not? He said to them: Have we but one Paschal lamb during the year that overrides Shabbat? Do we not have many more than two hundred Paschal lambs, i.e., sacrifices, during the year that override Shabbat?

The famous question,  as asked in ירושלמי, how could they possible forget if in every 14 years there are two times that ערב פסח occurs on שבת?

The answer given by  ר’ אבון,  (or “בון” as it says there) that it was a miracle that the בני בתירא forgot.  This was to bring about the appointment of Hillel as the new נשיא.
However,  all of כלל ישראל were present at the last occurrence. Does that mean that every single of them one forgot??

What is the Halachah….? Can not remember…

Many answers (as discussed in a previous Pesasch shiur) and we mentioned two of them.

תירוץ הרב ראובן מרגלית

שאלת ר’ אבין בירושלמי (פסחים ו, א): הלא כל 14 שנה חל ע”פ בשבת. ותירץ- ‘כדי ליתן גדולה להלל’.
אבל איך שכחו כל הקהל?
רר”מ:
תמיד דחו שלא יפול ערב פסח בשבת. נקודה. והבי”ד וכל ישראל לא שכחו כלום כי אף פעם לא חל ע״פ בשבת.
אבל, היות וקביעת החודש ע”י הסנהדרין נעקרה ממקום מרכזי, אירע אז שלא דחו את התחלת חודש ניסן, וע”פ כן חל בשבת בשנה ההיא.
אז השאלה של ב”ב היתה: מה הטעם שמאז ומקדם תמיד דחו שלא יחול ערב פסח בשבת?
או משום שבעצם הקרבת הפסח אינה דוחה את השבת. ולכן דחו את החודש כדי לאפשר ההקרבה, כדי שלא תתבטל המצוה.
או שבעצם הקרבת הפסח כן דוחה את השבת. והסיבה שתמיד דחו את החודש היתה מפני חשש עשיית מלאכה, כמו הוצאה וכדומה.
והנפק”מ היא: אם מאיזה סיבה כן חל ע”פ בשבת!
אם הסיבה היא שבעצם אין ק”פ דוחה את השבת, אז להלכה למעשה לא יקריבו הפסח השנה. ואם הסיבה היא שדוחין מפני חשש, אז השנה כן צריכים להקריבו.
ולכן, היות ובשנה ההיא לא דחו את הקביעות, וע”פ כן חל בשבת, ונתעלמה מבני בתירא הסיבה, לא ידעו מה לעשות. להקריב או לא להקריב.
והעלמה זו היתה בהשגחה כדי שהלל יעלה לגדולה.

תירוץ הרבי.
שיחות קודש 588 ואילך.
מביא שהקרבת הפסח הראשונה ובשנת המ’ חל ע”פ בשבת.
קשה לומר שנתעלמה מה לעשות. וכשאלת ר’ אבין (ירושלמי פסחים ו, א) . ותירוצו צ”ע כי איך שכחו כל הקהל. ובפרט שהקרבת הפסח היתה בשמחה ובפירסום. (ודלא כמעשה פנחס).
ומ”ש הצל”ח (פסחים סו,א) שאף פעם לא חל ע”פ בשבת חידוש גדול הוא ולא אשתמיט תנא ואמורא לומר חידוש כזה!
ובכללות השאלה איך יכול להיות מחלוקת בדבר הנהוג תמיד. שאלת הגאונים – (ב”י או”ח תקצ) בנוגע לתק”ש, ומתרצים שבדיעבד יוצאים בשברים או בתרועה, ואחרים נהגו כך כו’. ואח”כ הנהיגו לתקוע שניהם.
אבל כ”ז בתק”ש, שחל רק פעם בשנה ושכחו. אבל תפילין וציצית נהוג בכל יום.
והתירוץ הוא שאף פעם לא היתה בזה פסק הלכה שנתקבלה ע”י כולם. וכמו ‘באתריה דרב’. כי טרם נקבעה ההלכה בזה. כמו החילוק עד היום בין ספרדים ואשכנזים.
ובשנה שחל ע”פ בשבת, בכל הדורות היתה בזה מחלוקת ולא נפסקה הלכה לדורות. ואכן היו כאלו שלא הקריבו וכאלו שכן הקריבו.
[וזה ששכחו איך אמר משה רבינו לנהוג לדורות – הרי”ז כמו מנצפ”ך. תוס’ וריטב”א מגילה ב,ב]
ואפילו לאחר שפסק הלל עדיין נחלקו תנאים בהלכה זו עצמה!

650 ואילך.
כנ”ל.
מביא הרמב”ם ממרים רפ”ב: ב”ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין. ועמד אחריהם ב”ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו.
ובכ”מ שם, שזה שצריך ב”ד גדול בחכמה ובמנין זהו דווקא על גזירה ולא על דרשות של י”ג מדות.
[ובהערה שם- שבזה אפשר לחלוק גם על משרע”ה!]
וזה שא”א שאמורא יחלוק על תנא ולא ראשונים על הגאונים וכו’,היינו שכך קיימו וקבלו. (כ”מ שם).
ומחלוקת רש”י ור”ת בתפילין מחלוקת ישנה היא, ואף פעם לא נפסקה ע”י הגאונים.
ועד”ז בנוגע ק”פ שחל בשבת, תמיד נחלקו. ואצל הבני בתירא, אף שהם יכולים לחלוק על מה שפסקו בדור לפני זה, נעלם מהם איך הי’ בפועל בפעם האחרונה – האם רוב הביאו את הקרבן פסח או לא.
לא נוגע איך נהגו בכל הדורות שלפני זה, רק איך הי’ בפועל בפעם האחרונה.
אם היו זוכרין לא היו נכנסין לכל השקו”ט (אף שיכולין לחלוק על פסק של דור שלפניהם), רק היו סומכין על ההנהגה של דור הקדום.
ולכן אין פלא ששכחו הב”ב מה הי’ הרוב. וכן כל הקהל לא זכרו מה הי’ הרוב. *
[ע”ד הסיפור עם הציצית של דור המדבר עם רבב”ח. דלכאורה, למה כעסו עליו שלא בדק אם הלכה כב”ש או ב”ה? הרי זה דבר שפילו נהגו כך בדור שלפני זה הרי אפשר לחלוק עליהם. אלא, אם היו יודעים איך נהגו לפועל בדור שלפני זה, היו סומכין עליהם].

---

Rough Translation of the Rebbe’s answer above:

The Rebbe answers (Sichot Kodesh p588), that the Koban Pesach in the second and 40th year fell on Shabbos. So it is difficult to say that the entire community could forget the procedure for the Korban KP when it coincided with Shabbos (like R Avin asks in (ירושלמי פסחים ו, א) – especially since KP was performed publicly and with such joy (unlike the story of Pinchas).

Regarding the Tzlachs assertion (פסחים סו,א) that the KP never fell on Shabbos (except as above) – this is a tremendous chiddush, and we find no Tanna or Amora stating so.

As to the general question of how could there be a difference of opinion in regards to something which is practiced regularly – such as the Geonim’s question (ב”י או”ח תקצ) regarding Tekias Shofar – that one is still Yotze – fulfills their obligation with Shevarim or Terua, however one perform Tekios differently, etc. – this is in regard to Tekias Shofar, which only happens once a year, and people can forget (something done rarely).

But Tefillin and Tzitizs which are practiced daily…?

The lack of a clear, universally accepted Halakhic ruling explains the confusion, such as ongoing differences between Sephardic and Ashkenazi customs.

So in the years when the KP fell on Shabbat, there was ongoing disagreement throughout the generations, and no definitive Halakhic ruling was established for the future.

Consequently, some individuals did not perform a KP, while others did!

This phenomenon of forgetting even instructions from Moshe Rabbeinu for future generations is similar to the changes in the letters ” מנצפ”ך.” תוס’ וריטב”א מגילה ב,ב

Even after Hillel made a ruling on the matter, later Tannaim still disagreed on this very law.

The dispute of machlokes regarding tefillin of Rashi or Rabbeinu Tam is an ancient machlokes, predating Rashi and R”T; the definitive halachah was never universally established by the Geonim. Similar to the issue of KP which falls on Shabbos – the halacha was always in dispute.

Regarding the Bnei Beseira, even though they had the authority to disagree with the halachic rulings of the previous generation, they had forgotten the actual practice in the most recent instance when KP fell on Shabbos– specifically, whether the majority of people brought the KP or not.

They were not concerned with the historical practices of all previous generations, but only with the most recent precedent. If they had remembered the practice of the majority of the immediate past, they would not have engaged in deliberations (even though they could have technically disagreed with the previous generation’s ruling) and would have instead relied on the established custom of the preceding generation.

Therefore, it is not surprising that the Bnei Beseira and the entire community forgot what the majority did. (Like the story of the Tzitzis in the desert with Rabba bar bar Chana – why were they angry with him?) why did he not check their Tzitzis to determine whether the Halacha is like B”S or B”H?

Whatever he may have seen, could still have (anyway) been disputed?

However, knowledge of the previous generation’s actual practice would have been considered authoritative and relied upon.

Here is a synopsis of the Rebbe’s Sicha.
פניני מנחם ע’ סה.

קרבן פסח ביד שחל בשבת

BSD
Shkolimz 19b (2)
Nisan 3, 5785 – 4/1/25

1- At the last shiur we discussed the difference between רוב and קבוע.

הרבה קולמוסים השתברו בנסיון להסבירו 

Food found on the street we say כל דפריש and follow the rule of רוב. So if most of the stores are כשר, we deem the meat as כשר.

On the other hand, if the doubt began inside or within the source, we apply the דין of קבוע and it’s 50-50 and thus not כשר.

An item found apart, is likely from the majority…

This week, our גמרא adds that if the meat is carried by a גוי, and this גוי says that he doesn’t remember what store he purchased it from [and technically, being that his doubt began at the source, it should be ruled as קבוע, nevertheless] we nevertheless follow the רוב. The reason given is that since for a גוי, it is irrelevant if it is כשר or not, the entire concept of קבוע does not apply.

2- Our גמרא touches upon the topic of בשר שנתעלם מן העין. Although this סוגיא is in בבלי as well, our גמרא is a source concerning meat that is in the possession of a גוי as mentioned by the מגיד משנה.

רמב”ם מאכלות אסורות ח, יב.
The רמ”א is more lenient.

3 – We mentioned an interesting ספר written by one of the last רבנים in Djerba Tunisia.

הרב רחמים חי חְוִויתָה הכהן (כ”ב בסיוון ה’תרס”א, 9 ביוני 1901 – י’ בשבט ה’תשי”ט, 19 בינואר 1959) היה ראש ישיבה ודיין. אב בית דין ורבה הראשי של ג’רבה בתוניסיה[1][2], ומחשובי רבניה במאה ה-20. תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הרב כלפון משה הכהן. לאחר שעלה לארץ ישראל כיהן כרב המושב בֶרֶכְיָה שבדרום.

 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%97%D7%99_%D7%97%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%94_%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F

 

He was responding to a question of בשר שנתעלם מן העין as a result of a robbery.

In short, he ruled to allow it. See here.

4 – Further on the topic of רוב וקבוע, we mentioned two more cases where this rule applies.

A- Story of 4 partners that purchased 33 אתרוגים in bulk, one paying for 20, one for 8, one for 3 and for for 2. Each one tied what he purchased together. (In a bag?).

Now, a thief came along, untied all the knots, stole 10 and left 10.
How do we divide the remaining 10?

If we follow רוב, being that the majority of the אתרוגים belonged to largest shareholder, then we should perhaps say that all 10 left behind by this thief, belong to the partner that purchased 10!

Even though the ספק began at the source, which would make it קבוע, but if the thief was a גוי, then קבוע does not apply.

The logic is that as above, the idea of of קבוע does not apply to a גוי.

5 – We mentioned the קצות that suggest an interesting point.
There is a difference says the קצות, between the case of the גוי finding a piece of meat and when the גוי steals the אתרוגים.

Whereas when we deal with כשר and נבילה, it makes sense that קבוע us not applicable to a גוי since he can eat נבילה, when we switch to הלכות גזילה, to which a גוי is also commanded, why should the rules of קבוע not apply?

קצות רצב, ב.

Note: See here regarding applying the din of קבוע in monetary matters – דין קבוע בדיני ממונות. 

B – The other example is from הלכות פסח. 453, 17

Here the point is that for the rule of קבןע to apply, we must be certain that an איסור exists and that it must be identifiable.

We spoke of the times when the ability to find wheat that was שמורה משעת קצירה was no small task. Having no choice, the flour used for Matzos was purchased on the open market. Now if the kernels came into contact with water it would be problematic.

 

BS”D
Shkolim 19b
Adar 25, 5785 – 3/19/25

Short notes on topics discussed.

1- Spent time discussing רוב and קבוע.

The classic example, as mentioned in our גמרא, is a piece of meat found on the street in a neighborhood like Crown Heights, where most stores selling meat are Kosher.  The רוב sells Kosher.
The single Bodega on Troy Ave. is the מיעוט.

[This is not exactly the case of תשע חנויות- just a example]

Think of a wrapped burger sandwich found on Kingston Avenue that perhaps fell off an Uber Eats moped.

Obviously, the meat found is not tray packed with a Hechsher….

So what are the odds the burger was cooked and prepared in one of the many Kosher stores and take-out locations? 9:1.

We therefore deem the sandwich to be Kosher (leMahadrin) since the majority of stores in the neighborhood sell Kosher.

This is the simple definition of רוב.

Now for קבוע.

However, if one goes shopping, buys meat and when he comes home he cannot remember if the meat he purchased was from a Kosher or the non-Kosher store. (Say he occasionally buys cheaper non-Kosher meat for his non Jewish workers).

Since this ‘doubt’ ספק, began inside whatever store he purchased the meat, it is designated as קבוע, meaning that we do not follow רוב.

We deem it קבוע and it’s only a 50-50 chance that it’s Kosher and therefore forbidden to eat.

The logic behind this? After all, most of the stores sell only Kosher. So why do we not follow the רוב?

The answer, as most ראשונים write, [Tosfos, Sanh. 79a –וכל קבוע ] is that it is a גזירת הכתוב or a חידוש! [Some אחרונים do give some logic to this. See – קובץ שיעורים כתובות אות מ].

See this article by Professor Dr. Moshe Koppel; he tries to explain קבוע based on probability.

2 – We added another interesting point to the קבוע.
In the example above, when finding a burger on Kingston Ave, we follow the רוב, which are the nine stores selling Kosher versus one טריפה Bodega.

But what if, for example, the טריפה store is a Costco. On any given day, Costco sells more meat than the total sales of all 9 Kosher stores!

Discussed the opinion of the חוות דעת (YD 110, 3) see here top of page 3 and others that we do not take that into consideration. In other words – we follow the majority of sellers and not the majority of meat sold.

But why? By far most of the burgers in the neighborhood are from Costco? What is their reasoning?

Interestingly,  proof on how to rule on the above a case  is based on our Mishna when finding coins near the 13 Pushkes, with  6 for נדבה versus one for שקלים.

3- We mentioned the נודע ביהודה that agrees to the above.

The case he discusses is in regard to purchasing oven-dried fruits for פסח from a non Jew. The issue was/is if the fruits were/are baked in a bread oven.  Additionally, flour is generally sprinkled on the bottom of the oven for the fruits not to stick.

 

He is מתיר to buy from a wholesaler [that buys these dried fruits from many vendors] if the majority of the producers use special ovens [non חמץ] to dry their fruits, כל דפריש.  This is even if there is a large producer that does not use a special oven and out-produces all others.

מעתה במדינתו לקנות מן המביאים לשוק אין שום היתר כלל אבל לקנות מן… השרים בעלי הגנות מאותן פירות שבודאי נתייבשו בתנור שבגנה וגם ידוע שאין הממונה למכור קונה ג”כ מן הכפרים לקבץ יחד למכור ובודאי אינו מוכר רק פירות של השר ההוא היה מקום להתיר…

[See also the case of the mouse and the 9 piles of Matza –  אורח חיים תל”ט, and a similar case of buying גידים for תפילין from the home of a non-Jew. אורח חיים ל”ב עה ]

 

There is much more to the above. To be continued BL”N.
———————————–

קבוע. מלקין וסוקלין על החזקות. עשר חתיכות בשר, ט’ טריפה וא’ כשר. האוכל חתיכה אחת מהם, לוקה.
מה אם הספק קבוע? (כגון שקנה מחנות ואינו זוכר מאיזה קנה. או שהיו ציבורים ולקח בפנינו חתיכהה אחת) הרי”ז מחצה על מחצה. האם הולכין גם לקולא (ולא בתר רובא), ואינו לוקה? שקו”ט בזה בכתובות טו, א.
והעיר בגהש”ס פה שמהלשון, חושש, משמע שהולכין לקולא.

קבוע. רק אם האיסור הי’ ברור פעם. ולכן מותר לקנות חיטים למצות מצווה מגויים (בביתם – כלומר במקום קביעתם) אם לא ידוע לנו בבירור שעכ”פ מקצתם רוחצים את החיטים. שו”ע אדה”ז או”ח תנג, יח. (קבוע גם בסי’ תלט, א. וכן בסי’ לב, עה).
ספר הכריתות בסופו. הובא במנחת חינוך מצוה עגלה ערופה.

קבוע. רק אם האיסור כעת הוא בספק. ולכן לא קשה מסנהדרין. כי אנחנו יודעים מה דעת הרוב ומה דעת המיעוט. ספר הכריתות שם.

ט’ חנויות כשר וא’ נבילה. אם הטריפה מוכרת יותר מכל הכשירות? חוו”ד ועוד שלא הולכין אחרי רוב הכשירות. וכ”כ ההפלאה (כתובות טו). נו״ב תנינא (חלק א״ח סימן ע״א) חקר ג״כ בזה וכתב דמלשון הש״ס משמע דהכל הלוי ברוב החנויות ולא במספר הבשר ומ״מ אינו תוקע עצמו בדבר זה להקל, אבל להחמיר ודאי יש לחוש.
ואחרים חולקים. צ”ב מה סברת החולקים?
מה אם הטריפה אינה מוכרת יותר , רק יותר אנשים נכנסים אצלה כי הטריפות נמכרת בחתיכות קטנות?

היסח הדעת.
פסחים לד, א

הר״י בתוס׳ חגיגה (כא ע״א) ד״ה האונן, דלא שייך היסח הדעה לפסול, רק היכא שהיו בידו ואסח דעתיה הימנה, אבל היכא שאין בידו, כגון שאבד לא שייך היסח הדעה ליפסול. עיי״ש. והר״ר אלחנן שם בתוס׳, הביא ראיה לדבריו, ממתני׳ כאן, דאמרינן להדיא דבשר שנמצא בעזרה, עולה נקריבה וחטאה תאכל, ולא מיפסלא בהיסח הדעת. עיי״ש.
ובגליון הש״ס שם, תמה תמיה גדולה על הר׳ אלחנן, שכ׳, שעולה נקרבת וחטאת תאכל. והלא במשנה כאן מפורש זה וזה תעובר צורהו ויצא לבית השריפה, א״כ אדרבא מפורש שהוא פסול ויצא לביתה השריפה, וכיצד יתכן לומר דיש כאן משמעות דכשר להקרבה ולאכילה, ונשאר בצע״ג.

 

BSD
Shkolim 19a (3)
Adar 18, 5785 – 3/17/25

Short notes on topics discussed.

1 – We began the next הלכה concerning items (money, food etc.) that are found in ירושלים in general and the הר הבית in particular.

ירושלים was inhabited by locals and of course, hosted many visitors, especially during the ימי הרגל.

Lost items, such as coins, were either חולין or הקדש.

2- The משנה defines three areas where these lost coins may be found. Each area has a different הלכה.

In the city of ירושלים, in the הר הבית and at the animal market place.

מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. וּבְהַר הַבַּיִת חוּלִּין. וּבִירוּשָׁלִַם בִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּלִּין וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל הַכֹּל מַעֲשֵׂר.

MISHNAH: Coins found near vendors of animals always are מעשר money. On the הר הבית it’s חולין money. In Jerusalem, during the remainder of the year they are חולין, during the holidays everything is מעשר .

3 – We discussed why coins found near the vendors of animals are assumed to be מעשר, because they probably fell out of the pockets of the buyers.

But why not assume that the sellers lost them? Once these animals are purchased, the money paid to the sellers becomes חולין, so why is the assumption that these lost coins are מעשר money?

Tosfos in a few places writes that for every animal there were many buyers.

ואור״י דלוקחים הוו רובא דכמה בני אדם עומדים על בהמה אחת לקנות.
We tried to figure the meaning of these words? At the end of the day, all the money was transferred from the buyers to the sellers. So it’s just as logical to say that it fell from the sellers.

4 -The משנה continues:

בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה אֵיבָרִים עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. וּבִירוּשָׁלִַם זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין אֵיבָרִים נְבֵילוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה אַף אֵיבָרִין מוּתָּרוֹת

Meat found in the Temple courtyard, limbs are עולות and cut pieces are חטאת; in Jerusalem שלמים . In either case it has to lose its shape and be taken out to be disposed of by burning (cannot be eaten).

5 – If at the end of the day, all these pieces of meat needed to be left overnight and then burned, so what bother to figure out what קרבן these came from? Just burn them the next day!

We mentioned a rare רמב”ם in the יד החזקה that explains this משנה.

פסולי המוקדשין יט ד

בשר הנמצא בעזרה איברים עולות וחתיכות חטאות והנמצא בירושלים שלמים הכל תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שמא נותר הוא אם כן מה הועיל שתהיה חזקתו עולה או חטאת או שלמים למי שעבר ואכל אין שורפין את הנותר אלא ביום שנאמר ביום השלישי באש ישרף:

5 – We discussed (also see this Shiur) the issue of money that is found in a Shul. Does the Shul automatically gain ownership because of the money is in its חצר?

The מגן אברהם says that the Shul is not קונה and quotes our גמרא, that coins found on הר הבית does not automatically belong to הקדש and the money actually becomes הקדש.

————————————————————————
לפני סוחרי בהמות המעות מעשר. לכאורה אולי הם של המוכר והכסף כבר נתחלל? רש”י פסחים (דף זי ע״א ד״ה רוב אוכלי): דאכתי הוי ספק ממי נפלו, וספיקא דאיסורא לחומרא.
תוס’ שם קשיא להו אמאי מחשבינן ליה לספק, נימא סמוך מיעוט הלוקחים במעות חולין לפלגא מעות שביד המוכר, והוי ליה רובא להיתר. ומתרץ ר״י דהלוקחים הוי רובא ‘דכמה בני אדם עומדים על בהמה אחה לקנותה‘. וכן כתבו בבבא מציעא כ״ו ע״א (ד״ה לעולם מעשר).

בהר הבית חולין. מגן אברהם הלכות בית הכנסת (או״ח סי׳ קנ״ד ס״ק כ״ג) מצא דבר בחצר ביה הכנסת זכה בו, ולא אמרינן דחצר ביהכנ״ס קונה להקדש, דחצר קונה משום יד, ואין יד להקדש. וציין המג״א למסכת שקלים פ״ז.
בתוס׳ רעק״א על משניות הקשה אמאי אמרינן בהר הבית חולין, נימא דאף אם כשנפלו היו מעוה חולין זכה הקדש באבידה, מטעם חצר, וציין להקצות החושן (סי׳ ר׳ אות א׳) דשקיל וטרי בזה.

from the קצות above:

מיהו קשה בהא דתנן שקלים פ”ז מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר בהר הבית חולין ואמרי עלה בירושלמי דלא חיישי’ לתרומת הלשכה דחזקה אין כהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה ע”ש

BSD
Shkolim 19a (2)
Adar 4, 5785 – 3/04/2025

1- Continued from last week if money was found on the floor in the area of the 13 שופרות.

Since there are many levels in הקדש, a coin found between these 13 שופרות (that are destined for different types of the עבודות in the בית המקדש), there are specific rules on where to allocate them to.

2- We ‘scratched the scratch of the surface’ on the large issue of ספקות.
Namely, for all the תרי”ג מצוות where there is no doubt or question life is simple.

• Putting on fire on Shabbos is prohibited.
• Crabs are not kosher.
• Tefillin need to be worn everyday.
• 

However, in case of doubts, like ‘is electricity considered fire?’ ‘is swordfish kosher?’ or ‘is 10 minutes before night considered day?’ all of these fall into the category of ספיקות.

The same applies if we are unsure if for example: did I say שמע? Or when we are unsure what the final הלכה is. Is machine מצה is OK for the first night of פסח. Or one is unsure if he gave מחצית השקל.

Torah life is full of such ספיקות.

3 – We mentioned that interestingly nowhere does the תורה say explicitly, that when in doubt, if we should go לחומרא or לקולא.

However there is the global rule that if the ספק is in regards to a מצוה דאורייתא, we usually go לחומרא. On מצוות דרבנן we usually go לקולא.
ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא

Parenthetically, we mentioned the famous מחלוקת between the רמב”ם and the רמב”ן if this rule itself is מן התורה or מדרבנן.
The classic work on this topic is the שב שמעתתא.

4 – The above rule that ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא, obviously is only when we cannot resolve the ספק. If we have a piece of meat of unknown and unverifiable origin, [it is  –  ספק –   [כשר או לא, we go לחומרא, since it’s a דאורייתא question. If something is questionable if it’s טבל (nowadays), then perhaps we go לקולא.

Kosher?

But ספקות can be resolved by verification. Such as witnesses (a Hechsher)  stating that an item is Kosher. If a גט is in question if it actually reached the woman’s hand, witnesses can testify and the ספק is resolved.

5 – There are other ways to establish a fact when in doubt.

We briefly discussed 3 of these methods; all three are מן התורה.

A – חזקה. Roughly translated as ‘status quo’.

For example, if a מקוה drops below 40 סאה and we are unsure when this drop occurred. חזקה will tell us that we can assume that it had a full 40 סאה up to the moment we realized that it was below 40.

B- רוב. That means we rely on statistics and nature. Since in the majority of cases the results are x, we can assume that this ספק is also x.
For example in הלכות טריפות: an animal is טריף if the membrane covering its brain is punctured. Now, do we need to check every animal if that is indeed so? The answer is that we rely on רוב. Being that by far, most cows and bulls do not have punctured skulls, there is no need to check them.

[Lungs are checked because lesions סרכות are common]

בדיקת הריאה

C – קרוב. Location. If an object found on the street and we question  to whom it belongs, קרוב rules the person that lives closest to the location where it was found, has a strong case that it belongs to him.

6 – We discussed the מקור for all 3 above and what if two of the above point in opposite directions. Which one outweighs the other?

7 – In general, these 3 types of verifications, the הלכה is not telling us ‘what actually the item is’ or ‘what actually happened’.

For example, finding a piece of meat in a city that has mostly kosher butchers, the הלכה, says that it can be eaten. But it does rule that it is a kosher piece of meat or that we are allowed to eat it?  The consensus is that it just advises us that we can rely on the רוב and eat it. We discussed this point at length.

Which store did the meat come from?

Ditto for חזרה and קרוב.

F – However, we mentioned ר’ אלחנן וסרמן who says (קובץ שיעורים ב”ב סי’ ע”ח)  that there is a difference between a חזקה and רוב. A חזקה, as above, only tells you that ‘follow the status quo’.

For example: If a man throws a גט to his wife and we are unsure if it reached her, we go after the חזקה that she is still an אשת איש since are unsure of what happened. But it’s not that the חזקה tells us that it did not reach her because she is an אשת איש. For what has her current status to do with resolving the question if it reached her or not.

It’s just that since we are in doubt, we leave her status as it is.
רוב however verifies (to an extent) what the status is. Like in the example above of finding meat in a Jewish city.

The רוב verifies and tells us that it is indeed a Kosher piece of meat.

These topics are deep and complicated. We mentioned them as a broad introduction to explain our משנה that says that we follow the rule of קרוב, as where to direct the coins found in the area of the שופרות.

Why not רוב? Why don’t we check which שופר has the most coins?

To be continued.